החיים כספורטאי (ולא רק) מביאים איתם הרבה לחצים: ציפיות שלנו מעצמנו, ציפיות הסביבה, קהל, פחד מכישלון, פחד מהצלחה, פחד מפציעות, ירידה ביכולות, יריבים ועוד.
אחת הטכניקות הבסיסיות והיעילות ביותר להתמודד עם לחץ הינה טכניקת ההרפייה. אחת השיטות המוכרות ביותר לביצוע טכניקה זו היא השיטה שפיתח אדמונד ג'ייקובסון. קיימות שיטות מוכרות נוספות אבל זו הינה אחת הפשוטות להעברה.
השיטה מבוססת על עבודה של כיווץ ושחרור קבוצות שרירים מרכזיות בגוף. בזמן לחץ ישנם הרבה ביטויים גופניים המשתנים מאדם לאדם. לדוגמה שרירים מתוחים, דופק מואץ, הזעה ועוד. השיטה של ג'ייקובסון מאפשרת ליצור שחרור והרגעה של העוררות בגוף שנוצרת כתוצאה מלחץ פסיכולוגי.
שלב הלימוד, הכולל כיווץ והרפייה מאפשר ללומד להכיר טוב יותר את קבוצות השרירים בגופו ולקבל מודעות רחבה יותר לגבי אבחנה בין מצב מכווץ למצב רפוי. מודעות זו חשובה מאוד להטמעה שכן היכרות של ספורטאי עם גופו מאפשרת לו להקשיב לצרכים שלו בזמן נתון ולהגיב בהתאם.
מימד חשוב נוסף בשלב הלמידה הוא התחלה בתרגול נשימות. התרגול של הנשימות נעשה באופן מודע, מאפשר הרגעות כללית ומנקה רעשים באופן שמגביר את יכולת הפניית הקשב לכיוון אזורי ואברי הגוף השונים. בסופו של דבר נשימות הן חיוניות לכל שלבי ההרפייה, שכן הרפייה שנעשית ללא נשימה הינה פחות אפקטיבית.
ברגע שאנו מתורגלים מספיק לבצע הרפייה אנו גם מסוגלים לקצר את זמני הביצוע ולהתאים את השימוש בטכניקה למטרות שונות: לפני תחרות, התאוששות לאחר אימון, בין ביצועים עוקבים ועוד. הקיצור של הזמנים חשוב מאוד והוא נכנס תחת הקטגוריה של פריודיזציה של אימון מנטלי. כל טכניקה שהיא עוברת מטמורפוזה משלב הלמידה ועד לשלב הביצוע המיטבי, בו הספורטאי שולט בכלי ומשתמש בו ברגע האמת ביעילות.
כאנשי ביצוע לעיתים יש אילוצים שלא מאפשרים לנו זמן מספק לבצע הרפייה מסוג זה (למשל לפני תחרות). ועל כן עניין קיצור הזמנים של הטכניקה הוא מהותי. כדי להשיג זאת יש רק פתרון אחד לכך - תרגול! והיופי בטכניקה הזו שהתרגול לא מחייב מעבדה/קליניקה/מגרש/אצטדיון. התרגול יכול לבוא בכל זמן: לפני
השינה, בתור לקבלת שירות, בזמן הליכה ברחוב, בהמתנה עם האוטו ברמזור ועוד הרבה מצבים.
